מחווה לסטרווינסקי ופולחן השדים שבפנים

היי, זו פעם ראשונה שאני כותבת בבלוג. שמי תיקי ואני מעצבת קריאייטיבית.
אני לומדת תקשורת חזותית במכללת אמונה ורוצה קצת לחלוק מהתחום בו אני עוסקת וכמובן, גם סתם רשמים פה ושם.
אז נתחיל...
במסגרת קורס קונספט שנה ג' עשינו עבודת מחווה לאמנים ממנעד תחומים שונים בעולם המדיה והאמן נבחר בהגרלה.
קיבלתי בהגרלה את המלחין איגור סטרווינסקי. לא היה לי שמץ של מושג במי מדובר והתחלתי לחקור ולהתעמק. אני מודה שהוקסמתי מהיצירות הכ"כ אמוציונאליות ועוצמתיות. לא היה קשה להתחבר.
סטרווינסקי היה ממהפכני המלחינים של המוזיקה הקלסית-מודרנית. מבין כל יצירותיו התמקדתי ביצירה "פולחן האביב" שמשתייכת לתקופה הפרימיטיבית שלו ובאופן מעניין מיד התחברתי אליה. המוזיקה של פולחן האביב מספרת על שבטים פגנים עובדי אלילים שבכל אביב מקריבים נערה בתולה לאלים בתקוה לפריחה והתחדשות. היצירה פונה בעיקר לרבדים החווייתיים והיצריים שבנפש, תוך התעסקות בתכנים בוטים כמו מיניות ואלימות. הרגשתי ממש איך הוא הקדים את המוזיקה הפסיכדלית או הרוק הכבד. לשמוע את היצירה היה כמו להקשיב לגיטרה חשמלית עצבנית ומן התנסות בחוויה על חושית רועשת, כמו כל השדים יוצאים החוצה.
בחרתי להתעסק באלימות כנושא עם שימוש בווידאו ולחן ויזואלי של דימויים, חוויות ואסוציאציות אישיות מתפיסתי שלי. הרגשתי שהיצירה נוגעת אצלי במקומות היותר חייתיים וחבויים שבנפש, אותה כביסה מלוכלכת שרובנו משאירים בפנים.

סטרווינסקי מחדש את המוזיקה כשהוא מותח את גבולות הכלים ושובר מקצבים. הוא מערבב את הצלילים זה בזה ויוצר דיסוננס מוזיקלי שבאותם ימים נתפס כרועש וחסר סדר. בעיני היצירה מייצגת את הפרא שבטבע. האנרכיה המסודרת, הסדר והארעיות שמשתלבים זה בזה והקיומיות.
בהופעת הבכורה של היצירה נוצרה מהומה. הקהל איבד את עשתונותיו, צעק ומחלקו אף עזב את האולם.
את המושג 'קאקאפוניה' המציאו מבקריו.

כמו סטרווינסקי, רציתי ליצור רעש הרמוני, אך של דימויים ותחושות. ניסיתי להתחקות אחר התעוזה של סטרווינסקי, אחר הבוטות והאומץ שהוא מפגין כשהוא שם את הלכלוך על הבמה מבלי ללטש או לעדן.

העבודה:
יצירת העבודה דרשה ממני מעט מולטי טסקינג, התעסקתי מעט בביום, הפקה, איפור, תאורה וצילום ועריכת וידאו.
היצירה 'פולחן האביב' מתחלקת לשלושה שלבים: שלב ההתעוררות-היקיצה מהחורף, שלב הקרבן ולבסוף, התרצות האלים ופריחת האביב. בעבודת המחווה שלי נצמדתי לסדר אך תרגמתי אותו מעט אחרת: שלב ההתעוררות-לידת האדם, שלב הקרבן הפך לשלב של התפרצות, של זעם, מתח ופולחן השדים ולבסוף, שלב הרפיה והשלמה. מעין שלווה פנימית של האדם מרגע שהוא משלים עם יצריו, עם הרגשות והחוויות. מעין שלב של תחושה שלימה ועגולה יותר. פריחה.
העבודה היא עבודת מיצב - בתערוכה הוידאו התפצל לשלושה מסכים שונים וכך היצירה הקיפה את הצופה, עטפה אותו. לצערי זה לא עובר במסך אחד והחוויה קצת מוחמצת, אבל זו התוצאה:

בתור אחת שמתקשרת חזותית התקשיתי מאוד להתעסק עם אמן שמיעתי שמתקשר בעזרת מוזיקה. תמיד נהניתי לחשוב שיש לי אוזן טובה למוזיקה וכמה מבני משפחתי מנגנים, אך מעבר למעט חובבנות, אין לי באמת הבנה בתחום. החלטתי שכדי להתעסק עם עולם המוזיקה, אני צריכה לדבר עם מישהו מהתחום. נפגשתי עם זוהר שרון, מרצה באקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים, מלחין ומוזיקאי בחסד. המפגש איתו הבהיר לי שאי אפשר ללמוד את התורה על רגל אחת. החלטתי שבמקום לרדוף אחר תחום שאין לי בו מושג, אני אתרגם אותו לעולם שלי. לחזותיות.
יצרתי מוזיקה חזותית בעזרת דימויים בהתאם לתוכן. ההקרנה על שלושה מסכים שונים הייתה מעין ניסיון להשיג את הסראונד של הצליל המוזיקלי. 
~~~

כוראוגרפיה:
הרפרנס היה הכוראוגרפיה המקורית שהייתה ממש אוונגרדית בזמנו. בתקופה שהתרגלו לראות רקדניות חינניות מרחפות על הבמה, הקהל צפה ברקדניות הנועצות את עקביהן על הבמה ומקפצות בכבדות ולעיתים בגב כפוף.

תנועות שחזור מהופעת הבכורה:

רציתי להתחקות אחר הרוח הארצית שהריקוד משדר ולבטא זאת דרך תנועות גוף פשוטות של היד, של הרגל והפנים.

היצירה בגרסה המדהימה של מייקל טילסון:

.